פסק-דין בתיק ע"א 42028-09-12

א.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת גב' עדי חן-ברק) מיום 30.7.2012, ב-ת.א. 39677-04-10, לפיו נקבע שרק הרכב הפרטי שהיה מבוטח אצל המערערת הוא בבחינת רכב שהיה המעורב בתאונת הדרכים שאירעה ביום 1.3.09 ובה נפגע התובע, ואילו משאית הגרר שהיתה מבוטחת אצל המשיבה איננה בבחינת רכב המעורב בתאונה, ולכן גם לא מוטלת על המשיבה חבות כלשהי בגין תאונה זו.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

התובע, בעל משאית הגרר, הגיש תביעתו כנגד המערערת וכנגד המשיבה בטענה כי נפגע ביום 1.3.09 כתוצאה מדחיפת רכב פרטי (המבוטח אצל המערערת) אותו ביקש להעמיס על משאית הגרר (שהיתה מבוטחת אצל המשיבה).

ג.          לאחר שמיעת הראיות קבע  בית משפט קמא, כי מקובלת עליו במלואה עדות הנפגע (בעל משאית הגרר), באשר לנסיבות אירוע התאונה.

הנפגע החנה את משאית הגרר במרחק כשלושה -ארבעה מטר מן הרכב הפרטי, כשצדו האחורי של הגרר נמצא בצד הקרוב לרכב הפרטי, ובזווית של כ-90 מעלות ממנו.

בזווית זו, כך קבע בית משפט קמא, לא ניתן היה לגרור את הרכב, ולכן החליט הנפגע לדחוף את הרכב באופן ידני כשניים-שלושה מטרים, תוך שהוא מבצע חצי סיבוב ימינה.

בעת דחיפת הרכב אחז הנפגע ביד אחת את ההגה, כשדלת הרכב פתוחה, וביד השנייה דחף. טרם תחילת הדחיפה הוריד הנפגע את בלם היד של הרכב.

תוך כדי ביצוע הדחיפה הידנית התדרדר הרכב מספר פעמים לאחור עקב השיפוע שהיה במקום. באחת הדחיפות קדימה, עקב המאמץ הרב שנאלץ הנפגע להפעיל לצורך הדחיפה, כדי שהרכב לא ימחץ את רגלו, חש הנפגע כאב חד ברגלו, ובדיעבד התברר שקרע את הגיד והשריר בשוק רגל שמאל.

ד.         הפגיעה, כך קבע בית משפט קמא, היא תולדת המאמץ שהפעיל הנפגע בדחיפת הרכב.

בית משפט קמא מוסיף ומציין, שהנפגע העיד בבית המשפט, כי הפגיעה לא נגרמה מחמת התדרדרות הרכב לאחור ועלייתו על רגלו, אלא רק כתוצאה מן המאמץ שהשקיע הנפגע על מנת לדחוף את הרכב קדימה.

בית משפט קמא ציין שעדות הנפגע אינה בגדר עדות יחידה הואיל ויש לה סיוע בעדות בעלת הרכב הפרטי, שהבהירה, כי הרכב הפרטי חנה בשיפוע קל, כך שחלקו הקדמי למעלה והאחורי למטה, והיה קשה מאד לדחוף את הרכב קדימה.

גירסת הנפגע, לפי קביעת בית משפט, הוכחה כראוי.

ה.         בשאלה האם עובר לפגיעה חיבר הנפגע את כבל הגרירה לרכב, קיבל בית משפט קמא את עדות הנפגע לפיה בטרם החל את הגרירה הידנית של הרכב הוא הפעיל את הכננת מתוך משאית הגרר, משך את הכבל באורך של מספר מטרים וחיבר אותו ידנית לרכב הפרטי.

זאת, על אף שבשלב זה של גרירת הרכב באופן ידני אין כל צורך בביצוע פעולה זו שהרי ממילא טרם נעשה שימוש בכננת ובכבל המשיכה.

בית משפט קמא מציין שהנפגע הסביר, כי את הפעולה המתוארת לעיל (חיבור כבל הגרירה לרכב) הוא מבצע אוטומטית טרם ביצוע הגרירה. הפעלת הכננת לצורך שחרור כבל הגרירה מתבצעת אך ורק מתוך תא הנהג (של המשאית), ולכן סביר כי הנפגע יבצע פעולה זו מיד בהגיעו למקום הגרירה, וטרם ירידתו מן המשאית. חיזוק לגירסה זו ראה בית משפט קמא בעדות בעלת הרכב הפרטי.

ו.          בית משפט קמא מציין, שמן העדויות ניתן להבין שעם הגיעו למקום סבר הנפגע שאולי ניתן לגרור את הרכב ממקומו (ולכן הצורך בחיבור כבל הגרירה), אך בהמשך, משבחן את הזווית ומיקום הרכב ביחס לגרר וביחס לרכבים חונים אחרים, הבין הנפגע, כי עליו לבצע קודם כל דחיפה ידנית של הרכב הפרטי.

ז.          בשאלה האם מתח הנפגע את כבל הגרירה לפני ביצוע הגרירה הידנית, קבע בית משפט קמא שאין  לקבוע כי עובר לתחילת הדחיפה הידנית הפעיל הנפגע את ידית הכבל וביצע מתיחה של הכבל, ובפרט שאין הדבר מתיישב עם העובדה שהרכב הפרטי התדרדר לאחור במהלך הדחיפה, שכן אילו היה מחובר בכבל מתוח לגרר הוא לא היה מתדרדר לאחור.

ח.         בשים לב למימצאים העובדתיים שנקבעו קבע בית משפט קמא, כי רק הרכב הפרטי היה מעורב בתאונה.

משאית הגרר, כך קבע בית משפט קמא, אינה בבחינת "רכב מעורב", משלא נעשה במשאית כל שימוש בעת הפגיעה, ולחלופין, בהעדר קשר סיבתי בין השימוש שנעשה במשאית לבין הפגיעה נשוא התביעה.